פעילות אנאירובית - האם היא מתאימה לכולם?
מתאוריה לפרקטיקה/ יורם מנחם
בשנים האחרונות שומעים שוב ושוב על חשיבות הפעילות הגופנית. רבים מדברים על- אימוני כוח, ספרינטים, אימוני אינטרוולים ועצימות גבוהה. אין ספק שלפעילות האנאירובית יש יתרונות רבים.
אך נשאלת השאלה: האם מה שמתאים לילד, או לספורטאי צעיר מתאים גם לאדם בן 50, 60 או 70?
תרבות הכושר המודרנית מעודדת אוכלסיה מבוגרת להתאמן כאילו הם בני 20, ללא התיחסות לשינויים הפיזיולוגים שהגוף עובר לאורך השנים.
אני רוצה להציג גישה המבוססת על מה שאני מכנה "חוקי הטבע של גוף האדם".
מהי פעילות אנאירובית?
📌מאמץ קצר ועצים שבו הגוף מייצר אנרגיה ללא שימוש עיקרי בחמצן.
- זוהי פעילות המאפיינת-ספרינטים ,קפיצות, הרמת משקולות , שינויי כיוון מהירים, פעולות כוח מתפרץ.
- פעילות זו מפתחת- כוח, מהירות ,זריזות , קואורדינציה ,מסת שריר וצפיפות עצם.
מדוע היא חשובה במיוחד בגיל הצעיר? לספורטאים ולוחמים
הטבע בנה את גוף הילד והנער לתהליך של גדילה, התפתחות והסתגלות ולכן פעילות אנאירובית בגיל הצעיר, מסייעת
לבניית בסיס איכותי רחב שיאפשר מקסום פוטנציאל ושיפור יכולות, מהסיבה שעולמם דורש כוח, מהירות ותגובה מהירה למצבי לחץ.
- מה קורה לאחר גיל 40?
הגוף ממשיך להתחזק ולהיות בכושר מצוין, אך אחד מחוקי הטבע הבולטים - הגוף נוטה להיות איטי יותר וקצב ההתאוששות יורד, המשמעות היא שהגוף דורש יחס שונה. יש ירידה הדרגתית במסת השריר, בצפיפות העצם ,התאוששות איטית יותר, ירידה ביכולת להתאמן מול עומסים ומעל לכל עליה בסיכון לפציעות.
מסביבות גיל 40 צריך שינוי בגישה ובמטרה, צריך לשמור על גוף בריא וחזק ולבנות בסיס שיתפקד בעוד 20-30 שנה, שיעזור באריכות ימים ומניעת מחלות. בהדרגה צריך לשנות גישה - מכמה חזק אפשר ללחוץ על הגוף, לכמה נכון אפשר לבנות אותו
הפעילות צריכה להיות מותאמת למציאות הפיזיולוגית של הגוף.
🎯 סיכום
אני מאמין שאחד מחוקי הטבע החשובים ביותר, הוא שהגוף אינו נועד רק להשיג ביצועים - הוא נועד לשרת אותנו לאורך החיים.
פעילות אנאירובית היא כלי מצוין וחיונית במיוחד לילדים, לבני נוער, לספורטאים וללוחמים.
עם העלייה בגיל, עלינו לשנות את הגישה והחשיבה: פחות מרדף אחר ביצועי קצה, ויותר השקעה בבריאות, בתפקוד, בהתאוששות וביכולת להמשיך לנוע לאורך שנים. המדד האמיתי להצלחה אינו כמה מהר רצנו בגיל 25, אלא כמה טוב נוכל לנוע, לתפקד וליהנות מהחיים בגיל 75. ״אני פחות ממליץ על פעילות אנאירובית קיצונית ותחרותית בגיל המבוגר ומעדיף פעילות ועצימות במינון המותאם ליכולת ההתאוששות של האדם."
נכתב במקור בקהילת ״מתאוריה לפרקטיקה״, קבוצה מקצועית של מאמנים ומורים לחינוך גופני שיורם מנחם הקים ומוביל.