מהשיטה עד הניצחון – חלק 2 [מתאוריה לפרקטיקה - יורם מנחם]
תודה על התגובות ששלחתם, אספתי מספר נקודות …
📌הידע קיים – אז למה לא מיישמים? צריך למצוא הבחנה במטרת האימון.
- תרבות שמודדת ניצחונות על חשבון תהליכים ולמידה, הבעיה אינה בחוסר ידע אלא בבחירת דרך אחרת.
- האימון בישראל הוא כתחביב במרבית הרמות ולא קריירה נלמדת ומתפתחת עם שכר ודרך.
חובה ואפשרי למדוד למידה, שיפור והתמדה ולא רק נצחונות.
* להעריך, לכוון ולקדם מאמן על פיתוח שחקנים לטווח ארוך, לא רק על תוצאות מיידיות.
* להגדיר בכל מועדון חזון אמיתי של "פיתוח ספורטאים" – גופנית, מנטלית וחברתית מתוך מבט אמיתי לעתיד הילד.
📌הכשרת מאמנים- קיימת בשפע אבל לא על מהות ותורת אימון.
* ליווי והכשרה מתמשכים גם אחרי הקורס.
* מערך חונכות למאמנים צעירים בליווי ותיקים [מנטורים] עם הכוונה לקידום המחלקה ולא התוצאות
* הכנסת מדדים מקצועיים אמיתיים – שיפור טכניקה, כושר ויעדים אישיים.
* הפרדה בין פיתוח לטווח ארוך לבין תוצאות מיידיות.
📌מעטפת-שילוב תזונאים, פסיכולוגים, אנליסטים ומאמני כוח או למידת חומר בנושא, חומר שקיים בכל מקום.
📌חינוך ההורים והקהילה
* הסברה וחינוך הורים כחלק מתוכנית הליווי מה מטרת האימון.
* שפה אחידה בין מאמנים, הורים ובתי ספר.
📌דוגמאות מהעולם
ספרד / סרביה – דגש על טכניקה ותרבות אימון.
* ארה״ב – השקעה בתשתיות ובאימון מנטלי.
סיכום
* הלקח: הצלחה מגיעה ממערכת לומדת, עקבית וסבלנית, לא רק מכישרון מיידי.
🚩ניצחון אמיתי הוא לא על לוח התוצאות, אלא ביכולת לנסות לבנות פה עתיד לספורט דרך קידום דור של ספורטאים, מאמנים ואנשים טובים יותר שיצליחו ברמות גבוהות.
שינוי יכול להגיע רק אם נחשוב מהי תרבות אמיתית של עם ומהו הספורט בשבילנו.
תרבות של מקצוענות, למידה ואחריות אישית יכולה להתקיים אם נפסיק לפעול דרך אגו והצלחה רגעית.
נכתב במקור בקהילת ״מתאוריה לפרקטיקה״, קבוצה מקצועית של מאמנים ומורים לחינוך גופני שיורם מנחם הקים ומוביל.