מהשיטה עד הניצחון: למה הידע לא מתורגם להישגים?"
(מתאוריה לפרקטיקה- יורם מנחם)
הידע קיים – אך לא מוטמע, הידע היום עצום, המהפכה הטכנולוגית חושפת בפנינו את התמורות והשינויים בעולם הספורט ועוזרת לנו למקסם פוטנציאל בתחומים- כתזונה, פסיכולוגיה, ניתוח ביצועים, שיטות ועקרונות אימון מודרניות.
אך בישראל לרוב הידע הזה נשאר ככותרת או בקורס, ולא מוטמע לשגרת העבודה. מאמנים יודעים “מה נכון”,
אך בפועל השגרה, המערכות , התרבות מונעות מהם ליישם. לחץ לתוצאות, חוסר סבלנות לתהליך
והיעדר תרבות של למידה לאורך זמן.
המטרות לא נכונות, במקום לבנות ספורטאי לטווח ארוך, כמעט כל מערכת נמדדת לפי ניצחונות מיידיים.
במחלקות נוער, מאמנים נלחצים מלחץ ההורים והמנהלים -ולכן יחפשו את השקט… יעדיפו שהילד "יזרוק יותר, ישחק יותר וינצח", מאשר ילמד טכניקה נכונה בעבודה שלעיתים סיזיפית, ללא תוצאות מידיות. עבודה שתביא תוצאות בעוד מספר שנים.
במילים אחרות, המערכת מתגמלת
הישגים לטווח קצר וגם המאמן רוצה עכשיו, לא מעניין אותו פיתוח אמיתי של שחקנים.
מקצוע המאמן בישראל – חובבני ברובו, רבים מהמורים והמאמנים לא עוסקים במקצוע כקריירה מתקדמת
אלא כעבודה זמנית או חלקית. במדינות מובילות, מאמן הוא מקצוע מכובד של מצוינות ולמידה מתמדת בישראל, לעיתים קרובות אין מערכת פיתוח מאמנים רצינית או ניתוח ביצועים מסודר.
בנוסף יש גורם נוסף, השפעת ההורים שרבים רוצים שלילד יהיה כיף ויקבל ״ערכים״ או הפוך לוחצים עליו להצליח בכל מחיר.
שני המצבים משיגים תוצאה הפוכה. במדינות שבהן צומחים שחקני עילית (ספרד, סרביה, ארה"ב)
התרבות התחרותית, המקצוענות והאחריות האישית מוטמעות מגיל צעיר
הטענה ש“חסר לנו פיזיות” היא נכונה רק חלקית. רוב ההבדל הפיזי נובע מהיעדר עבודה נכונה מגיל צעיר - תזונה לקויה, חוסר שינה, חוסר משמעת באימוני כוח ותנועה בסיסית, ולא מגנטיקה
לסיכום - חיביים לעשות שינויי ״מהפכה״ , איך עושים?
אכתוב את דעתי בפוסט הבא
[אשמח להתיחסות, רעיונות שלכם, תשלחו לי באישי]
נכתב במקור בקהילת ״מתאוריה לפרקטיקה״, קבוצה מקצועית של מאמנים ומורים לחינוך גופני שיורם מנחם הקים ומוביל.